יום שבת, 21 באוגוסט 2010

פרסום לכל- מאת אורנה באבאז'נובה

פרסום הוא חלק אינטגראלי מחיי היום יום שלנו.הוא נמצא בכל מקום ובכל מיני צורות. בין אם זה במדיה ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט. מלבד זאת הפרסום נמצא גם ברחוב על כלי תחבורה, על בניינים, על שלטי חוצות ועוד. כל פרסום כזה הוא פרסום שהתגובה אליו היא מחשבתית, כן יפרסום זה יכול לעצור אדם מהליכתו למספר שניות.

לכן החלטתי לבדוק סוג נוסף של פרסום. פרסום על ידי אנשים ברחוב. פרסום מסוג כזה יכול לעורר הרבה מאוד תגובות משום שמדובר לא בשלט דומם עליו מודבקים המודעות והפרסומים אלא הפרסום נעשה על ידי אדם אשר לא ניתן להיות אדישים אליו. תמיד בצורה כלשהיא הוא יעורר אצל הסובבים אותו תגובות לטובה או לרעה.פרסום מסוג כזה תמיד ימוקם בצירים ראשיים או בנקודות מרכזיות בעיר. זאת על מנת לתפוס כמה שיותר לקוחות פוטנציאליים.

במעקב שלי ביומן העירוני בדקתי כיצד אנשים מגיבים לסוג הפרסום הזה וכיצד הם חווים את החלל העירוני החדש. החלל העירוני משתנה כתוצאה מתגובות האנשים לסוג פרסום זה. אנשים המשנים את נתיבם, את התנהגותם ואת התייחסותם לאותו החלל.

הנוף העירוני שנוצר מורכב מאינטראקציה בלתי פוסקת בין האדם המפרסם לבין ההמון שמגיע לאותו המקום. כן ישנה אינטראקציה בין האנשים המקבלים את הפרסום לבין עצמם. בין אם זה במבטים, במעשים דומים אחד לשני כגון השלכת הפרסומת במקומות שונים. במקרים כאלו הנוף העירוני משתנה תמיד כתוצאה מהתנהלות האנשים במרחב.

מיקום: נוה שאנן חיפה




מיקום: הדר חיפה






השלכת הפליירים כפסולת



סרטון פרסום פליירים בהדר:

NEW-YORK street dancing

http://vimeo.com/11094745

יום רביעי, 18 באוגוסט 2010

מתחם ארעי


במסגרת יומן תרגיל בחרתי לבדוק את האימפרוביזציות הנוצרות בעקבות הקמת שוק האומנים ותיחום וגידור של המרחב הציבורי. כפי שידוע, בכל יום שלישי ושישי מוקם במקום יריד אומנים והרחוב מתמלא בדוכנים ובקהל רב.

מטרתי הראשונית הייתה לבדוק כיצד הקמת הגדר משנה את התנהלות ההמון במרחב, בתמונות הנמצאות תחת הכותרת "כניסה ארעית" ניתן לראות שהשער מוקם בשלבים ושבתחילה התנועה באזור הינה טיפוסית וכפי שנהוגה בימים רגילים, אך לבסוף הגדר חוסמת את הכניסה לרחוב מלבד חריץ קטן שעליו מופקד שומר. דבר זה יוצר התקהלות ואנשים נאלצים לחכות בתור על מנת להיכנס לרחוב.

בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שהסתיימה בניית הגדר והשומר טרם הגיע ניתן להיכנס לרחוב ולראות שלאורכו מפוזרים ארגזים ודוכנים מקופלים שלידם לא עומד איש. מכיוון שזהו יריד המתקיים במקום זה שנים האנשים המפעילים אותו כבר מכירים זה את זה ומרגישים ביטחון להשאיר את חפציהם בביטחון כי אף אדם לא יעז לגעת ואם איזשהו אדם זר יתקרב, בעלי הדוכנים האחרים הנמצאים בסביבה לבטח ישימו לב ויעצרו את הנעשה.

כאשר נכנסים לרחוב בשעות מאוחרות יותר ניתן לראות ששמשיית השומר הייתה הסנונית הראשונה של מגמת הקירוי הפרטי והזמני של המרחב הציבורי. בעלי דוכנים, בתי קפה ומסעדות מקימים שמשיות רבות המצלות עליהם ועל לקוחותיהם, ובמקרים מסוימים אף כמעט מקרים לגמרי את הרחוב ויוצרים פסאז'.

אם נחזור לכניסה נוכל לראות כי עומד שם איש המחלק לעוברים ושבים עיתונים בחינם, פעולה המשפיעה על ההתרחשויות בכיכר שבכניסה לרחוב. בכיכר אינספור ספסלים ובשלב זה רבים מהם משמשים מקום מנוחה להולכי רגל יגעים אשר מעיינים בעיתון. מעבר לכך, האנשים הנכנסים ליריד גם אוחזים בעיתון, ומאוחר יותר האנשים שיעמדו בתור בכניסה יחזיקו בעיתון וירפרפו בו בעודם ממתינים.

לסיכום, מקרה נחלת בנימין הנו מקרה דוגמה כיצד שינוי המרחב הציבורי ע"י חפצים ופעולות ארעיות של גורמים שונים מובילה לאימפרוביזציות של האנשים מסביב ואיך שאימפרוביזציות אלה יוצרות פתח לאימפרוביזציות נוספות.







יום שני, 16 באוגוסט 2010

אמנות גרפית במרחב העירוני

22.6 _ שכונת הדר, חיפה
_ אומנות גרפית במעבר למסדה מצליחה ליצור מקום חדש וייחודי, בסביבה מוכרת וידועה מראש בעיר _ מעבר החצייה
_העבודה נעשתה ע"י ארז מיסרי וחן בן שטרית במסגרת קורס אומנות ניסויית בפקולטה


תגובת המשתמש _ העבודה מצליחה לשנות את אופן החצייה במעבר _ העניין משתנה _ העיניים מתרוצצות בנסיון לקלוט כמה שיותר תוך כדי חצייה _ הראש מוטה עם כיוון הקריאה _ התנועה משתנה



קצת תמונות מתהליך היצירה

דרך אגב, בעקבות העבודה, זאת אומרת בגלל העבודה וכדי להסתיר אותה, העירייה החליטה לצבוע את מעברי החציה שלא נצבעו כבר כמה שנים טובות, והיו דהויות לגמרי....

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

COOL !!!


http://www.streetsblog.org/2010/08/12/dot-unveils-new-pop-up-cafe-in-financial-district/

יום ראשון, 8 באוגוסט 2010

"על קיבתו"
אוכל כטריגר להתרחשות עירונית


מאז ומתמיד היה העיסוק סביב האוכל חלק מרכזי מפעילותו של האדם. בכל אזור בו מרוכזים אנשים, ישנם דוכני אוכל. אלו, משפיעים על הסביבה מעצם היותם חלק בלתי נפרד מאורח החיים ומהתרבות שלנו. בבלוגים שלי אעסוק במשולש הדינמי הזה:
בני אדם (ויצורים אחרים...) - אוכל(או כל דבר שהם מכניסים לפה) - עיר (וגם על זה ניתן להתווכח)


האוכל הוא לא רק הרגע שבו לועסים ובולעים. הוא גם רצף של מהלכים שקורים לפניו ואחריו. אלה - מהווים גורם פעיל ברחוב העירוני. אני מוצא שיש להתייחס לאוכל כטריגר להתרחשות עירונית. בחנתי בנושא, כי האמנתי שהאוכל מזמין תחושות, ומייצר פעולות. בין אם הוא מגיע אלינו במבט, בריח או בטעם. לאחר התבוננות בעלת שלבים רבים, ראיתי שהמעניין הוא לא הפעולות הטריביאליות של קנייה, מכירה, העמסה וכ"ו, אלא פעולות הלוואי. התגובות שלנו לכל השתנות קטנה היא שמייצרת את העניין בעיר. בסופו של דבר, אלו הדברים שמרתקים אותנו בשוטטות בעיר. וככל שהעיר מורכבת יותר, ככל שיש בה אלמנטים מעוררי פעולה, מעוררי תגובה, כך מתעצם הרצון לקחת חלק בתהליך הזה.


במה למה? חיפה, שדרות מוריה יום ו' 9.4.2010 שעה 11:50



עשה זאת בעצמך חיפה, מאפיית אריאל במרכז חורב יום ו' 9.4.2010 שעה 10:40




דיפוזיה עירונית, חיפה, מרכז זיו, יום א' 13.6.2010 שעה 8:30




מדפי רחוב זמניים חיפה, שוק תלפיות, יום ה' 5.8.2010 שעה 7:30




אתנחתא - מציאת פער ברצף החזיתות הפעילות
חיפה, שוק תלפיות, יום ה' 5.8.2010 שעה 8:40




אבני לגו - האזור שתחם הירקן, הופך לשביל הולכי רגל זמני
חיפה, שוק תלפיות, יום ה' 5.8.2010 שעה 9:30

גרפיקה והעיר

העיר מכילה אוכלוסיות שונות, אינטרסים סותרים, כוחות המושכים לשלל כיוונים.

אם מרכיבי הנוף העירוני היו נמצאים בסביבה "סטרילית", היו בעלי משמעות אחת מוגדרת, אם היו מתקיימים בכלל.... אך כאשר הם נפגשים זה עם זה משתנה הקונטקסט ונוצר מצב חדש.
בכוונתי להתחקות אחר המפגש של אלמנטים גרפיים בעיר (שלטים, פרסומות, כתובות וכדומה) עם המתרחש בסביבתם. להתבונן בסיטואציות נקודתיות שנתפסו בעין המצלמה, ומצליחות להביע את המתח בין ההתרחשות העירונית, התלת מימדית והתזזיתית, לגרפיקה, הניצבת לה שם. בכל מקום. רוצה לפרוץ את גבולות הדו מימד.

אם לא יגיבו אליה, אין לה משמעות.

אנו רגילים לקרוא את האלמנט הגרפי בקונטקסט ספציפי. גם את ההתרחשויות היומיומיות בעיר אנו קוראים באופן שגרתי וקבוע. פריים שמאחד את שני אלו בנוף העירוני, יוצר עולם חדש של משמעויות ותוכן. העיר גדולה הרבה יותר מסך מרכיביה.

גרפיקה יוצרת אימפרוביזציה עירונית. יוצרת תגובה. נדמה כי היא כמעט מדברת.
פריימים משותפים של גרפיקה והעיר המגיבה לה, קורים בכל נקודת זמן ובכל מקום בעיר. סיטואציה כזו המתרחשת בנקודת זמן אחת (קטנה) בתוך העיר הגדולה, מבחינתי מביעה את העומק של העיר.





תחנות אוטובוס. גרפיקה הגורמת לעיר להשתתף ביצירה.

_וייצמן 67, גבעתיים, קו 55.

(כאן ניתן לראות גם אימפרוביזציה בגרפיקה, החלק עליון בתחנת האוטובוס הוא החלק היחיד בו אין פרסום בדרך כלל)


_דיזינגוף, תל אביב, קו 66.

_קיר הקריה בתל אביב 3-4.6.

כרזה לחיזוק חיילי צה"ל, בעקבות אירועי המשט, קשת האימפרוביזציה העירונית המתקבלת רחבה. העיר מבקשת להשתתף ביצירה. _קיר הופך למייצב: _מצלמים את הכתובות _מלווים במבט תוך המעבר
_נעמדים ובוחנים_מצלמים את המייצג _שינוי מהלך קבוע: _הולכים _שולפים עט ומחפשים מקום _כותבים




_שכונת הדר, חיפה 22.6.

תגובות לאומנות גרפית במרחב הבסיסי והמוכר ביותר. העניין ותשומת הלב לפרטים משתנה, בעקבותיהם גם התנועה והמבטים (העבודה נעשתה במסגרת קורס עיצוב בסיסי ע"י ארז מיסרי, גם אליה אפשר להתייחס כאימפרוביזציה בפני עצמה)






בעבודתי, בחרתי לבחון התנהלותם של אנשים במצבים של צפיפות מוגברת ומחייבת.

ברחבי העיר (חיפה לצורך העניין) פזורות תחנות האוטובוס של אגד המשרתות את הציבור הרחב בדרכיו. תחנות אלו מתוכננות למספר מאד מסוים של אנשים, ללא כל קשר למיקומן במרחב, לשימושים הקרובים אליהם, ולכמות האנשים העושה בהן שימוש. קונפורמיזם ?



ברוב המיקרים המרחב הסטנדרטי שמציעה תחנת האוטובוס עונה על הדרישה, אך במרכזים מסוימים קנה המידה של התחנה מטשטש לעומת כמות האנשים שמציפה אותו. מצב זה "מחייב" את אותו אדם אנונימי להשתלב בתוך הסיטואציה בצורה שתתאים לו, בין אם להטמע בתוך ההמון, ובין אם לייצר אלטרנטיבות ליצירת מרחב אישי קטן ככל האפשר העונה לצרכים של אותו הרגע.














יכול להיות שבתמונה השימוש בסלולרי הוא מקרי ויכול להיות שלא, האימפרוביזציה לא מסתכמת רק בחיפוש אחר דרכים אלטרנטיביות אלא גם בעיסוק נוסף המסיח את הדעת ממצב לא צפוי/לא נעים..




השתנות המרחב תוך דקות


אלתר לעצמך תחנה -
תחנת אוטובוס אלטרנטיבית מימין לעומת תחנת האוטובוס המתוכננת משמאל.
האם תחנת האוטובוס המתוכננת והמוכרת יכולה להתחלף באחת שמשתלבת עם שפת הרחוב?