בעבודתי, בחרתי לבחון התנהלותם של אנשים במצבים של צפיפות מוגברת ומחייבת. ברחבי העיר (חיפה לצורך העניין) פזורות תחנות האוטובוס של אגד המשרתות את הציבור הרחב בדרכיו. תחנות אלו מתוכננות למספר מאד מסוים של אנשים, ללא כל קשר למיקומן במרחב, לשימושים הקרובים אליהם, ולכמות האנשים העושה בהן שימוש. קונפורמיזם ?
ברוב המיקרים המרחב הסטנדרטי שמציעה תחנת האוטובוס עונה על הדרישה, אך במרכזים מסוימים קנה המידה של התחנה מטשטש לעומת כמות האנשים שמציפה אותו. מצב זה "מחייב" את אותו אדם אנונימי להשתלב בתוך הסיטואציה בצורה שתתאים לו, בין אם להטמע בתוך ההמון, ובין אם לייצר אלטרנטיבות ליצירת מרחב אישי קטן ככל האפשר העונה לצרכים של אותו הרגע.
יכול להיות שבתמונה השימוש בסלולרי הוא מקרי ויכול להיות שלא, האימפרוביזציה לא מסתכמת רק בחיפוש אחר דרכים אלטרנטיביות אלא גם בעיסוק נוסף המסיח את הדעת ממצב לא צפוי/לא נעים..
השתנות המרחב תוך דקות
אלתר לעצמך תחנה -תחנת אוטובוס אלטרנטיבית מימין לעומת תחנת האוטובוס המתוכננת משמאל.
האם תחנת האוטובוס המתוכננת והמוכרת יכולה להתחלף באחת שמשתלבת עם שפת הרחוב?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה